פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ב׳

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳:ח׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ג׳:א׳ »

2 משנה: זַיִת שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בֵּין שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מַלְבֵּנִים וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. זַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ אֲבָל הִתְחִיל בּוֹ אֲפִילוּ כְזַיִת הַנְּטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְׁכָחוֹ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. רִבִי מֵאִיר אוֹמֵר מִשֶׁתֵּלֵךְ הַמַּחְבָּא.

3 הלכה: אָמַר רִבִּי לָעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָה שֶׁל שְׁנֵי מַלְבֵּנִים וּשְׁכָחוֹ. מַה נָן קַיָּמִין אִם מִשּׁוּם דָּבָר מְסוּיָים אֵין כַּאן זֵתִים. אִם מִשּׁוּם שׁוּרָה הוּא עַצְמוֹ נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. אֶלָּא עַל יְדֵי שׁוּרָה עַל יְדֵי שׁוּרוֹת.

4 אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּזַיִת נוּדְיָין הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא סוֹף דָּבָר נוּדְיָין אֶלָּא אֲפִילוּ שְאָר כָּל הַזֵּתִים מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּן לִיבָּחֵן כְּנוּדְיָין אֲפִילוּ שְאָר כָּל הַזֵּתִים אֵין לָהֶן שִׁכְחָה.

5 אִית תַּנָּאֵי תַּנִּי שֶׁנִּמְצָא. אִית תַּנָּאֵי תַּנִּי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד. מָאן דְּאָמַר שֶׁנִּמְצָא מְסַיֵיעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָאן דְּאָמַר שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד מְסַיֵיעַ לְרִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן דְּתַנִּי בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מַכִּירוֹ מְרַדֵּף אַחֲרָיו אֲפִילּוּ עַד מֵאָה.

6 הָא אִם יֵשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא קַדְמִיָיתָא כָּל זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בַּשָּׂדֶה כְזַיִת נְטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה עָלֶיהָ. הָא אִם יֵשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ.

7 כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. פָּתַר לָהּ תְּרֵין פִּיתְרִין. כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ קוֹדֶם לָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. פָּתַר חוֹרָן כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו אֵין לוֹ בְרֹאשׁוֹ הִילְכָא הַמַּחְבָּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בְרֹאשׁוֹ יֵשׁ לוֹ תַחְתָּיו.

8 תַּנִּי מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי מִשֶׁיַּנִּיחַ אֶת הַכָּרְכַּר וּגְמָרוֹ הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בַּר כַּדָּה. אָמַר רִבִּי אָבָּהוּ שֶׁהוּא מְשַׁיֵיר אֶת הַמַּחְבּוּיִין. וּדְעוּ וּרְאוּ מִכָּל הַמַּחֲבוֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם.

פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ב׳

2 שלש שורות. כל שורה של שלש אילנות כדאמרינן לעיל ובפ' בתרא דיומא אין שורה פחותה מג':

3 שיש בו סאתים. ואפילו אינו נטופה ולא שפכני וגמרינן לה מעומר:

4 בד"א וכו'. בגמ' מפ' דארישא קאי והכי קאמר בד"א דנטופה חשוב או שפכני חשוב ואפילו לית ביה סאתים:

5 בזמן שלא התחיל בו. ושכחו הוא דלא הוי שכחה:

6 אבל התחיל בו. ושכחו דכיון שהיה עוסק בו וזז מדעתו לא חשיב ליה:

7 ואפילו היה נטופה בשעתו. וה"ה בזמנו הוי שכחה ואפילו הוי שפכני:

8 כל זמן שיש לו תחתיו וכו'. אתא לפרושי כמה הוא שלוקט דהויא התחלה כי היכי דלהוי שכחה אפילו בנטופה וקאמר דהיינו כשליקט כל הענפים שתחתיו ההוא הוא דחשיב התחיל אבל אם יש לו לאילן זיתים בענפים התחתונים שלו הן עיקר האילן ששם רוחב הענפים ולא אסח דעתיה ויש לו אבות בראשו וכלא התחיל בו דמי וכי תנן דהתחיל בו הוי שכחה היינו כשאין לו עוד תחתיו שכבר ליקט הענפים שתחתיו ובגמ' מפ' אי מיירי ת"ק אחר שנהלכה המחבוא אי קודם:

9 משתהלך המחבוא. גרסינן כמו ותהלך אש ארצה ולשונם תהלך בארץ:

10 מחבוא. לשון נקבה היא כדגרס בפ"ב דכתובות היתה שם מחבוא אחת מצלת:

11 משתהלך המחבוא. משנבדקה המחבוא מבדיקת המנקף דהיינו המנקף הזית בעץ שהוא משיר את המחבואין דאמרינן בגמ' מפ' ר' אבהו שהוא משיר את המחבואין פי' משבדק המלקט את מחבואי הזיתים דהיינו הענפים שהזיתים מתחבאים בהם ולקט המלקט אותם שכבר כל אחת ואחת נהלכה מחמתו ואפילו שהכרכר בידו עדיין אז קרוי התחיל בו ושכחו ואפילו יש לו זיתים תחתיו יש לו שכחה ולהחמיר לבעל הבית קא אתי ר"מ דס"ל דמחבואין עיקר ות"ק סבר תחתיו עיקר כנ"ל פי' משנתנו מתוך הגמ':

12 כיני מתני' של שני מלבנים. ושכחו דלא גרסינן של שלשה מלבנים אע"ג דהוה ניחא טפי כדמפ' ואזיל:

13 במה אנן קיימין. מאי קסבר ר' אלעזר אי ס"ל דטעמא דזה האילן אינו שכחה משום דבר מסויים שהאילן עצמו ששכח הוי מסויים:

14 והא אין כאן זיתים. הזיתים של השורות אינן מסויימין דאינן מאילנות השנויים למעלה שאינן לא שפכני ולא בישני ולא נטופה דשני מלבנין לא חשיב מסויים דגבי מסויים דלעיל הכי קתני מסויים בשמו כיצד שפכני או בישני אבל בשני מלבנים לא ותנן נמי ושאר כל הזיתים יש להן שכחה:

15 ואי משום שורה. כלומר ואין תימא לעולם דאינו מסויים אלא מטעם דחלוקין נופן חשיבי שורה:

16 וכי הוא עצמו נדון בשורה. בתמיה וכי הוא לחודיה יהא נדון בשורה דהא לא שכח אלא זית אחד לבדו ואי הוה גרסינן של שלשה מלבנים הוה ניחא דהוא גופיה יש לו שורה:

17 ומשני ע"י שורה וע"י שורות כיון דנמצא עומד בין שלש שורות שכולן של שני מלבנים ע"י שהוא מכלל השורה ועוד דהאילנות של השלש שורות נמי הן מסויימין לבעלים שכולן של שני מלבנין ע"י אלו שי סבות נזכר ומסויים הוא אצל בעל הבית:

18 נודיין. שם מקום הוא שכל אילני זיתים של אותו מקום הן של שני מלבנים ומפ' תלמודא דסבר ר' יוחנן שהזית ששכח בלחוד הוא שהיה של שני מלבנים וס"ל לר' יוחנן דשני מלבנים לא חשיב מסויים אלא משום שנמצא כן בין שלש שורות שלא היו של שני מלבנים וטעמא דכיון דהוא מסויים בדעתו לא הוי שכחה:

19 מכיון שדרכן ליבחן כנודיין. שיש מהן שסופן ליחלק כנודיין ואפילו לא נחלק עדיין לא הוי שכחה דהא יהיב דעתיה עלויה והוי מסויים אצלו:

20 אית תנאי תני שנמצא. לחוד ולא גריס עומד והוי כאילו שנינו זית שנמצא של שני מלבנים בין שלש שורות דהך לישנא משמע כר' יוחנן דנמצא דקאמר הוא שנמצא בו דבר חדש והיינו שהיה חלוק מהאחרים שנמצא כנודיין של שני מלבנים:

21 שנמצא עומד. דחידוש דנמצא שב אל עומד בין השורות דהשורות היו של שני מלבנים והוא היה עומד בתוכן והיינו כר' אלעזר והיינו דאמר לעיל ע"י שורה וע"י שורות:

22 בד"א שלא היה מכירו. קאי אהא דתנן ושאר כל הזיתים שנים שכחה בד"א בזמן שלא היה מכירו בדעתו:

23 מרדף אחריו אפילו עד מאה. אפילו שהניחו לאחריו ויש ממקום הבעל עד אותו אילן מאה אילנות כיון דמסויים בדעתו אינו שכחה והיינו כר' יוחנן כן נ"ל פי' שמועה זו ויש פירושים אחרים ואינם על דרך הגמ' ואני לא באתי אלא לפרש דרך הגמ':

24 הא אם יש בו סאתים אינו שכחה. תלמודא מקשה דממתני' דתנן בד"א על רישא דקתני זית שיש בו סאתים וכו' משמע בד"א דכי יש בו סאתים אינו שכחה כשלא התחיל בו אבל התחיל בו אפילו הוי זית נטופה ואע"ג דיש בו סאתים הוי שכחה ומשום הכי מקשה והא דינא דיש בו סאתים לא תלי בליכא התחלה דכיון דהשיעור הוי גדול כי התחיל בו מאי הוי ועוד דהא מהיכא אית לן באילן דאם יש בו סאתים לא הוי שכחה מעומר וא"כ דיו לבא מן הדין וכו' דכי היכי דגבי עומר דרשינן עומר ולא שדה ולא מפלגינן בין התחיל ללא התחיל גבי אילן נמי דרשינן הכי:

25 ומסיק דכי תני בד"א ארישא קאי והכי קתני כל זית שיש לו שם בשדה כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו יש לו שכחה ועלה קא מפ' מאי דקאמרינן דהתחיל בו הוי שכחה היינו בזית שאין בו סאתים הא יש בו סאתים אע"ג דהתחיל בו אינו שכחה דכיון דקתני הכי שמעינן דבנטופה בשעתו דוקא בהתחיל דכיון דהיה עומד בו ושכחו הוכחה הוי דאין לפירותיו חשיבות ואסח דעתיה מיניה דבטילא חשיבותו כי היכי דלא הוי שכחה הוא דבעינן סאתים ובשאר אילנות בין בהתחיל בין בלא התחיל כי הדדי נינהו דבסאתים תליא מילתא והכי תניא בתוספתא כל זית שיש לו שם בשדה כזית נטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו ושכחו הרי זה שכחה עד שיהא בו סאתים ע"כ וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה:

26 כל זמן וכו'. בלישנא קמא ס"ל דפירושא דמתני' הכי דת"ק דמתני' בתר דנהלכה המחבוא מיירי ואתי שפיר מילתיה דר"מ דאמר משתיהלך וכו' כלומר הפסידו ויש לו שכחה מכלל דשמעיה לת"ק דאפילו נהלכה המחבוא לא הוי שכחה והכי קאמר כל זמן שיש לו תחתיו סתמא ואפילו דנהלכה המחבוא כלומר שנבדקה לא חשיבא התחלה ויש לו זכות בראשו אם נשארו לו זיתים וא"ל ר"מ דמשתהלך המחבוא פקע זכותיה מיניה:

27 הא קודם לכן. הא קודם שנהלכה אע"ג דאין תחתיו כלום דאין שם מה שישכח אפילו הכי לכולי עלמא יש לו בראשו זכות כיון דלא נהלכה:

28 פתר אחרן קודם לכן וכו'. דבקודם לכן מפרשי לה ומפרשי מתני' בלא נהלכה דוקא אלא שפנה ממנו והלך לו והיינו דתנן כי יש לו תחתיו יש לו בראשו דאחד מן המחבואים ראשו הוי ושאר מקומות דאם הולכה המחבוא שכבר בדק המלקט המחבואים לא ואבד מה שנשאר בראשו דאסח דעתיה מיניה ואפילו יש לו תחתיו דראשו בחדא מתרתי פקע זכותיה מיניה או דנהלכה ואף אם יש לו תחתיו או באין לו תחתיו ואפילו לא נהלכה כיון דעבר ממנו הוי שכחה והכי הוה לן למיגרס הולכה המחבוא אע"פ שיש לו תחתיו אין לו בראשו כלומר אע"פ שיש לו בראשו ותחתון אין לו בראשו אבל כיון דבקודם לכן מוקי לה לא חייש ולשון הירושלמי לישנא קטיעא הוי:

29 הולכה המחבוא אע"פ שאין לו בראשו יש לו תחתון. משום דקשיא ליה להך לישנא דאמרת דאי נהלכה המחבוא אבד זכותו א"כ היינו ר"מ ומתרץ דהא מילתא איכא בינייהו אע"פ שאין לו בראשו וכו' כלומר בההוא דאתיא פלוגתא דמתני' דלרבנן דמתני' כיון דזיתים שתחתיו לא ליקט אין מועיל ליקוט המחבוא ואפילו נהלכה וכו' ולא מיקריא התחלה לגבי תחתיו דלא פקע זכותיה מיניה דהליכת מחבוא לא אהני לרבנן אלא גבי ראשי הוא דמפקיע ותחתיו לא דכיון דיש לו תחתיו תחתיו עיקר דלא אסח דעתיה מיניה אף בנהלכה המחבוא ור"מ ס"ל תחתיו נמי מפקיע דנהלכה המחבוא עיקר וכיון דבדק מחבואין ועבר ממנו אף אם יש לו תחתיו הוי שכחה ורבינו שמשון ז"ל פי' כן אבל לא פי' תחתיו בענפים התחתונים ואני רואה לפרש תחתון דומיא דראשו:

30 עד שיניח וכו'. דלעולם יש לו זכות ואפילו בהליכת מחבוא ואפילו אין לו תחתיו עד שיניח בעל הבית הכרכר במקום המשתמר דהיינו השבט שמכרכרין בו הזיתים להפילן לארץ ומשיניח אותו השבט במקום וכו' דמוכחא מילתא דסבר דגמר מלאכתו אז יש לו שכחה אבל עד ההיא שעתא הרי זה יש לו בראשו לבעל הבית:

31 וגמרו. שחשב בעל הבית דגמר מלאכתו של אילן ולמעוטי אם חשכה נו והוליכו לבית ומתוך כך עבר הימנו ושכחו כשחזר לא הוי שכחה אלא דוקא כשהניחו בשמירה בחשבו שכבר נגמרה מחאכת האילן אזי הוי שכחה:

32 כרכרא. לשון ריקוד והרעשה כדכתיב ודוד מכרכר בכל עוז ובכרכרות שהן מין גמלים קלים לרוץ ומרעישין האדם במרוצתן ודייקא להא מילתא דאמרינן במס' גיטין ירושלמי עני המנקף בראש הזית מה שתחתון גזל מפני דרכי שלום ומפ' עלה בגמ' הדא דתימא בהן כרכרתיה אבל ליקט בידו זכתה לו ידו כלומר דגזל גמור הוא ויש להוציאו בדיינין וכל זה שאנו מדקדקים לזכותו של בעל הבית דוקא בנטופה דחשיב משום דבעינן נמי התחיל בו כי היכי דלהוי שכחה אבל זיתים דעלמא למר מכי עבר עליו ושכחו הוי שכחה ולמר כי אינו משיג ידו לו כדאמרינן לעיל בפ' גדיש ול"ש יש תחתיו או אין תחתיו זאת נ"ל תורת אמת ויש להרמב"ם ז"ל בפ"א ממתנות עניים דרך אחר ושם תמצא סברת הראב"ד ז"ל:

33 ודעו וראו וגו'. פסוק הוא בשאול גבי דוד שיבקשוהו במחבואים ונמצאו כללי השמועה עכשיו לפי שיטה זו דזית נטופה לרבנן בשעתו ולר' יוסי שאר כל אילני זיתים באותה שעה דהיינו קרוב לזמן אדריינוס שחיק טמיא ובזמן הזה שפכני ובישני אפילו אין בו סאתים לא הוי שכחה והיינו בלא התחיל בהן אבל התחיל בהן הוי שכחה כל זמן שאין בהם סאתים ובהתחלה זו פליגי ר"מ ורבנן ואיכא תרי לישני כדאמרן וכלישנא קמא וכפשטא דמתני' קיימא לן דאם לא הלכה המחבוא אע"ג דאין לו תחתיו יש לו בראשו וכל הני באין בהן סאתים אבל אם יש בהן סאתים לא הוי שכחה כדפרשינן לעיל דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ושאר כל האילנות אין חילוק בהן בין התחיל ללא התחיל אלא יש בו סאתים אין בו שכחה אין בו סאתים הוי שכחה ורבינו שמשון ז"ל פי' דבהתחיל ואיכא סאתים חלוקים שאר האילנות מנטופה דגבי נטופה לא הוי שכחה וגבי שאר אילנות הוי שכחה ואע"ג דאיכא סאתים ומתני' דסאה עקורה לא משמע כן דקתני עלה וכן באילן ועוד מדפליג עלה ר' יוסי ואמר לא באת רשות וכו' מצטרפין והוי סאתים דלא הוי שכחה ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יוסי אלא משום דחלוקין הסאין הא לא הוו חלוקין דאיתנהו באילן כולי עלמא סברי דלא הוו שכחה וההיא אפילו בהתחיל בו מיירי והרמב"ם ז"ל סובר דרך אחרת וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ואני כבר כתבתי הנראה לעניות דעתי:

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳:ח׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ג׳:א׳ »